|
פרופ' אריה רייך: "יש יתרון גדול לעשות תארים מתקדמים בחו"ל" | ניר לויטן
בראיון ראשון למגזין בר-אילן, סיפר דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' אריה רייך, כי שותפות המוקמת עם משרדי עריכת הדין הגדולים בישראל תביא להזרמת כספים לפקולטה. הוא מדבר על הישגי הפקולטה ועל השקפותיו ודעותיו על עולם המשפט: "מצד אחד אני מעריך מאוד את השופט אהרון ברק, הוא ללא ספק משפטן דגול, אולי המשפטן הגדול ביותר שהיה בישראל. אבל אני חושב שהוא הגזים, במה שנקרא האקטיביזם השיפוטי". בסוף הראיון גילה פרופ' רייך למגזין מהו תחביבו הבלתי שגרתי
את הישגיו הרבים של פרופ' אריה רייך, דיקן הפקולטה למשפטים בבר-אילן קשה למנות על עשר אצבעות. ייחודו הרב של פרופ' רייך, אשר עלה משבדיה, שירת במשך 20 שנה במילואים כלוחם צוות טנק והמשיך בעולם המשפט, כאשר הוא ממלא בדרך שורה של תפקידים ציבוריים, ביניהם בוררות בסכסוך בין מדינות בתחום הסחר הבינלאומי, תורם רבות לדרך בה הפקולטה פועלת כיום.
פרופ' אריה רייך. תואר שני ודוקטורט בקנדה | צילום: פיית' בגינסקי
פרופ' רייך נולד בגטבורג שבשבדיה והוא בן לניצולי שואה. פרופ' רייך מספר כי בעת ילדותו זכורה לו הקהילה החמה והקטנה שמנתה כ- 1000 איש: "אומנם הקהילה הייתה קהילה מתבוללת. בבית הכנסת הגדול היה עוגב, שבו היו מנגנים במהלך תפילת השבת ולנגינת העוגב התלוותה מקהלה שהורכבה מזמרות נוצריות, אך הקהילה הייתה חמה מאוד". פרופ' רייך מציין כי לצד הקהילה החמה, קיבל בביתו חינוך יהודי חם וציוני מצד אביו ואימו: "בנעוריי הייתי פעיל בבני עקיבא ובמחנות שהתקיימו במסגרת התנועה". בשנת 1973 עלה פרופ' רייך לישראל יחד עם משפחתו והם התיישבו בהרצליה. בסיום לימודיו בתיכון 'צייטלין' הצטרף פרופ' רייך לישיבת ההסדר ברכת משה שבמעלה אדומים ובשנת 1978 התגייס לחיל השריון, בו שימש כתותחן וכלשונו: "תותחן צלף". במקביל לסיום מסלול ההסדר, השלים פרופ' רייך לימודי תעודת הוראה למקצועות היהדות בבית המדרש ע"ש ליפשיץ בירושלים.
את דרכו האקדמית התחיל פרופ' רייך בבר-אילן. הוא מציין כי בסיום לימודי התואר הראשון בפקולטה למשפטים בבר-אילן, החל להתמחות במשרד עורכי דין, שעבד עם האוניברסיטה: "מעניין לציין שאפילו יצא לי לייעץ לאוניברסיטה". בסיום לימודי ההתמחות, בשנת 1989 נסע פרופ' רייך ללמוד תואר שני (LLM) ודוקטורט (SJD) באוניברסיטת טורונטו, בנושא דיני סחר בינלאומי, בסיומם חזר לאוניברסיטה ללמד: "כשחזרתי, הציע לי מי שהיה בזמנו דיקן הפקולטה, פרופ' שלום לרנר, לבוא לבר-אילן ולהמשיך את הכתיבה מהאוניברסיטה. בשנה הראשונה לימדתי קורס אחד, כמרצה אורח וכעבור שנה כבר הציעו לי להצטרף באופן מלא לסגל ההוראה".
ראשית הרשה לי לשאול אותך פרופ' רייך, לאור הניסיון הרב שצברת כאן ובייחוד בטורונטו, האם היית ממליץ כיום לסטודנט מתחיל להמשיך את לימודיו האקדמים בחו"ל?
"כן, יש יתרון גדול לעשות תארים מתקדמים בחו"ל. לפחות רצוי ללמוד תואר אחד מן התארים המתקדמים באוניברסיטאות המתקדמות באירופה או בצפון אמריקה. אני חושב שאפילו בתחום המשפטים, שנחשב לוקאלי, בה לכל מדינה יש שיטת משפט שונה, עדיין אנחנו מצפים מחברי הסגל שלנו להיות שחקנים גם בזירה הבינלאומית וכדי להיות שחקן בזירה הזו, אתה צריך ללמוד בחו"ל. מעבר לשיפור המתבקש ברמת האנגלית, חשוב גם 'לנשום' את הסביבה האקדמית בחו"ל, כדי להבין מה הם הזרמים השולטים ואיך חוקרים וכותבים מחקר הראוי לפרסום בכתב עת מוביל בחו"ל. כמובן חשוב גם ליצור קשרים. לכן אני אומר כי גם אם לא תעשה דוקטורט בחו"ל, הייתי ממליץ ללמוד לפחות תואר שני בחו"ל ולחזור בסיומם לארץ לדוקטורט".
בעת כניסתך לתפקיד הדיקן, האם הצבת לעצמך מטרות, אותן רצית להוציא אל הפועל?
"כן, המטרה הראשונה שלי הייתה קשורה לנושא של המשפט העברי. ראשית הקמתי קליניקה למשפט עברי, היחידה מסוגה בעולם. יזמתי את הרעיון בו טיפל סגני ד"ר יעקב חבה, שעומד בראש הקליניקה מאז הקמתה ועד היום. הרעיון של הקליניקה הוא שסטודנטים מקבלים את היכולת ליישם את המשפט העברי. כל מה שהם למדו בתלמוד ובמשנה הם מיישמים על מקרים שבחיי היומיום המודרניים. בתי דין לממונות, כמו אלו שמפעיל ארגון 'גזית' ו'משפטי ארץ', מפנים אלינו אנשים שיש להם תיקים בנושא ופה הסטודנטים בפיקוח של מנחי הקליניקה נותנים להם ייעוץ משפטי על-פי החושן משפט. הדבר הזה אינו קיים בשום מקום אחר בעולם".
"פרויקטים נוספים אף הם קשורים למשפט העברי. הפקולטה למשפטים בבר-אילן נחשבת למתקדמת ביותר כמו שהזכרתי בתחום זה. בפקולטה ישנם שבעה חוקרים שעוסקים בתחום. בנוסף ישנם עד מספר חברי סגל שכותבים לעיתים מאמרים בנושא. בפקולטה מתקיימת תחרות מאמרים בנושא המשפט העברי בהשתתפות אוניברסיטאות מכל העולם ולצד כך תחרות עבודות סמינריוניות עבור תלמידי הפקולטה. לצד כך, ייסדנו כתב עת חדש היוצא לאור באנגלית בנושא של דת ומשפט, לא רק הדת היהודית. ואני יכול לומר כי כתב העת יראה אור כבר בחודשים הקרובים בהוצאת 'בריל'. הדרך בה כתב העת עבד עד כה, היתה דרך כנסים, כאשר בכל פעם נבחר נושא מסוים והכנס הווה מוקד להגעת אנשים העוסקים בתחום מכל העולם. בשנה שעברה כאשר קיימנו כנס בפקולטה, הגיע חוקר מאינדונזיה, שאיתה אין לנו קשרים דיפלומטיים. היה מאוד מעניין, מכיוון שהוא הגיע מן הזרם המתון של האסלם והיה מרתק לשמוע את דעותיו".
ביום חמישי האחרון התקיים "פורום ארוחת הבוקר", בו הכרזת על הקמת "פורום עמיתי בר-אילן" עבור משרדי עורכי-דין. מניין החל הרעיון?
"הרעיון התחיל מכך שראיתי כמטרה חשובה לקרב משרדי עורכי-הדין ואת עולם הפרקטיקה לפקולטה למשפטים שלי. הדבר נבע מהרצון להביא את הפקולטה למשפטים לתודעה גבוהה יותר אצל משרדי עורכי הדין הגדולים. במידה מסוימת עד עתה האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב שלטו וקיבלו את רוב היוקרה והדבר השפיע כמובן על העסקת הבוגרים שיוצאים משם. הדבר מעניין כי במשך חמש השנים האחרונות, הבוגרים שלנו דווקא לוקחים פעם אחר פעם את המקום הראשון באחוז מסיימי בחינות הלשכה, עם אחוזי מעבר של 99% , יותר מירושלים ותל אביב. לכן אמרתי יש צורך לשבור את התדמית הקיימת בכל הנוגע לפקולטה למשפטים של בר-אילן. אומר לך כך, אם עשית ולא פרסמת – לא עשית. לכן היה לי מאוד חשוב לקרב את המשרדים לבוגרי הפקולטה. בר-אילן נתפסת כאוניברסיטה מגזרית, של אנשים מסוימים, ולא בזרם המרכזי. לכן ראשית, ייסדתי את 'מועדון ארוחת הבוקר', שכבר קיים במשך שלוש שנים, ואשר אליו אנחנו מביאים אישים בכירים מעולם המשפט שידברו על נושא אקטואלי, אליו מצטרף מרצה שמדבר בקצרה על הנעשה בפקולטה, למה שאנחנו מכנים 'זרקור על הפקולטה'. לעיתים גם נשיא האוניברסיטה, פרופ' קוה ואני כדיקן נושאים דברים. במועדון כבר הספיקו להופיע שר המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון, פרקליט המדינה, יושב ראש הרשות לניירות ערך ובאחרונה נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב".
"כאקדמאי אני יכול לבחור את סדר היום" | צילום: פיית' בגינסקי
פרופ' רייך מציין כי בעמותה שהקים יהיו שותפים משרדי עורכי הדין הגדולים בארץ וביניהם: "הרצוג- פוקס- נאמן", "פישר- בכר- חן", "יגאל ארנון", ו"ראב"ד- מגריזו- בנקל". הסכמת המשרדים, הגיעה למעשה לאחר עבודת שטח ארוכה והכנת הבסיס המשותף, בהם שוכנעו המשרדים להיכנס אל תוך העמותה שנוסדה. פרופ' רייך מוסיף ואומר כי השתתפות המשרדים בעמותה תלווה במתן תרומות לפקולטה: "דבר שיתרום להמשך צמיחתה בעתיד".
השבוע עלתה לכותרות נבחרת הסטודנטים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה כאשר העפילה לגמר התחרות היוקרתית לגישור מסחרי של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) שהתקיימה בפאריס. בגמר סיימה הנבחרת במקום השני. הנבחרת התמודדה בגמר מול נבחרת מאוניברסיטת טקסס, והיא הקדימה את הנבחרות מהאוניברסיטאות היוקרתיות הרווארד, קולומביה, קורנל ולונדון סקול אוף אקונומיקס. לתחרות השנה הגיעו 66 נבחרות מ-35 מדינות. לפני כשש שנים יזמה הלשכה את התחרות הראשונה בין סטודנטים מרחבי הגלובוס בחסות משרדי עורכי דין גדולים. זו הפעם השלישית שהאוניברסיטה משתתפת, והפעם הראשונה שבה היא עלתה לשלב הגמר.
כיצד אתה מרגיש נוכח הזכייה?
כאב גאה כמובן. הגמר מתקיים בארמון במרכז פאריס, בו צופים כ-400 איש שעוסקים בעולם המשפט. בכלל הנושא של בוררות הוא נושא שמאוד עוסקים בו בצרפת, אז באמת כל הכבוד להם ואני בהחלט גאה בהם. אגב, זו איננה התחרות היחידה בה משתתפים הסטודנטים שלנו. לצד תחרות זו הם משתתפים גם בתחרות של ארגון הצלב האדום בנושא משפט הומניטארי בינלאומי, שעוד לא זכינו בה, אבל אני מקווה כי השנה נצליח".
בחרת בתחום האקדמיה, למרות שיכולת לבחור בעולם המעשה "ולעשות לביתך". איך אתה מסביר את ההחלטה הזאת?
"תמיד הייתה בי השאיפה ללימוד, למחקר, להוראה: 'נפשי חשקה בתורה'. בתור אקדמאי אני גם יכול לבחור לעצמי את סדר היום. כעורך דין, אתה מחויב ללקוח שלך. לעומת זאת, באקדמיה אתה בוחר לעצמך את הנושאים שבהם אתה רוצה לעסוק, לכן אני שמח שאני נמצא באקדמיה".
בתקופה האחרונה עלה לכותרות נושא האקטיביזם השיפוטי וגבולותיו. מהי דעתך בנושא?
"מצד אחד אני מעריך מאוד את השופט אהרון ברק, הוא ללא ספק משפטן דגול, אולי המשפטן הגדול ביותר שהיה בישראל. אבל אני חושב שהוא הגזים, במה שנקרא 'האקטיביזם השיפוטי', דבר שהכניס את בית המשפט העליון לתחומים שהם מעוררי מחלוקת. תחומים שראוי היה שיוכרעו בדרך הדמוקרטית. ע"י שנהג ככה, הוא פגע בעצם במעמדו של בית המשפט העליון שאיבד את הלגיטימיות שלו. אחד הנכסים הכי חשבים שיש לכל בית משפט, מכל סוג שהוא, הינו הלגיטימיות שלו ואני עוסק בנושא זה בהקשר לבתי משפט בינלאומיים מסוגים שונים. למערכת המשפט אין צבא, אין גדודים. הם יכולים להוציא פסקי דין אבל אם לא יכבדו פסקי דין, תהיה בעיה לבית המשפט. בית משפט שמאבד את הלגיטימיות הזו, הוא נמצא במקום בעייתי. אני לא אומר כי בית המשפט העליון שלנו איבד לגמרי את הלגיטימיות שלו, אך תדמיתו נפגעה בקרב ציבורים ומגזרים מסוימים. אני חושב שהתנהלות יותר זהירה, שכוללת ריסון עצמי יותר גדול, יכולה היתה למנוע את הפגיעה הזו בלגיטימיות של בית המשפט".
גונבה השמועה לאוזננו, כי בזמנך החופשי אתה נוהג לנגן בגיטרה..
"יש לנו כבר פרופסור שהוציא דיסק בפקולטה, הישג שעדיין לא הגעתי אליו, אבל אני אוהב לשמוע מוסיקה ולנגן. אני נוהג לנגן בערבי שירה ובין החברים. יש לי בן, שלומד שנה א' כאן במחלקה למוזיקה באוניברסיטה. הוא מוזיקאי הרבה יותר מחונן ממני ואנחנו נוהגים לנגן ביחד. הייתה לנו גם להקת רוק, בה אני ניגנתי על גיטרה חשמלית והיינו עושים הופעות ביחד. זה היה פרויקט של אבא ובן. היינו עושים אירועים של ערבי 'וודסטוק', האנשים היו מתבקשים להגיע ברוח התקופה, כמו ילדי פרחים והיינו מנגנים שירים של הביטלס, בוב דילן ועוד יחד עם הקהל, שהשתתף".
בהמשך לכך, האם היית רוצה שילדיך ילכו בדרכיך?
"יש ויש. יש לי בת שסיימה פה משפטים והיא התמחתה בבית המשפט העליון אצל השופט גרוניס, המיועד להיות נשיא בית המשפט העליון. מנגד, יש לי את הבן המוזיקאי, בן 24 אך כבר אבא לשלושה ילדים, מה שהופך אותי לסבא גאה, שעוסק במוזיקה. בת נוספת שהולכת לפי דעתי גם לכיוון האומנות ועוד ילדה קטנה בבית שטרם אוכל לומר לאן פניה מועדות. כך שאני תומך בהם, בכל דרך שיבחרו".
את הראיון עימו מחליט פרופ' רייך לסיים בגילוי, שהוא השתתף בהופעה חיה בפני הסטודנטים: "לפני כשנתיים, בחגיגות ה-40 של הפקולטה, הייתה מסיבה גדולה שארגנו הסטודנטים, בה הביאו בין היתר להופעה את להקת 'זקני צפת'. בסוף ההופעה שלהם עליתי לבמה. הסטודנטים כבר חשבו שאשא עוד נאום רגיל וסטנדרטי, אך החלטתי להפתיע אותם ועליתי לבמה יחד עם הלהקה והתחלנו לנגן בפני הסטודנטים את השיר 'הזקן שלא ישיין'. הסטודנטים היו פשוט ב'אקסטזה' , עלו על הבמה והשתוללו. היה בהחלט אירוע לא שגרתי".
|
.jpg?id=3823223){kind=small}
