
|
ספק אם אירופה תתערב צבאית בסוריה | ניר לויטן
העמדות הנוקשות שמציבות וושינגטון ומוסקבה זו מול זו בסוגיית סוריה, מצביעות על כך ששתי המעצמות החליטו ללכת לעימות חזיתי על עתיד המרד הערבי. ממשל הנשיא אובמה החליט להרים את הכפפה שהרוסים זרקו לעברו בזירה הסורית, ולהעמיד את עוצמתה של ארצות הברית בהתמודדות על ההתפתחויות הבאות בסוריה
הטבח וההשתוללות של בשאר אסד באזרחיו, שלא גונתה במוצאי השבת במועצת הביטחון של האו"ם, הבהירו עד כמה הפערים בין שתי "המעצמות" עדיין גדולים, גם לאחר המלחמה הקרה. גם לדעת הנשיא אסד, העימות בין שתי המדינות אינו חדש. אסד כבר תיאר בעבר את טיב היחסים שבין רוסיה לארצות הברית בכל הקשור לסוריה. אסד טען כי רוסיה רואה בזירה כהמשך ישיר למלחמה קרה שלדבריו אף פעם לא הסתיימה. ליומון האיטלקי לה-רפובליקה, אמר אסד: "הרוסים מעולם לא האמינו שהמלחמה הקרה הסתיימה. גם אנו לא. היא רק שינתה צורה והתפתחה עם הזמן".

מועצת הביטחון של האו"ם
אך לא רק במישור הדיפלומטי פועלת רוסיה לטובת הסורים. בידיעה שהתפרסמה לאחרונה נטען כי מוסקבה החליטה על שליחת יחידות של כוח המעורבות המהיר שלה הנקראות "ספטצנץ" , לבסיסים באיזור הים השחור, כשהן מוכנות לצאת לסוריה להגן על דמשק, במידת הצורך. על פי סקירת הפרשנויות לאחרונה ניתן ללמוד כי היקף הקשר בין המשטר הרוסי לסורי הוא רב. לאחרונה העלו פרשנים רבים את החשיבות של הרוסים בסוריה עקב הנמל בטרטוס. על פי הפרסומים בנמל ישנה נוכחות של כוח בסדר גודל רחב. בנוסף בנמל מצויים כלי רכב, מאגרי דלק וספינת תחזוקה רוסית שעוגנת בדרך קבע. עוד נטען כי הבסיס הנ"ל, הוא היחידי של חיל הים הרוסי מחוץ לגבולות חבר העמים, ורוסיה מתכוונת להשקיע כספים לשדרוג התשתיות בבסיס טרטוס - כדי להפוך אותו לבסיס קדמי של חיל הים הרוסי בים התיכון.
במאמר שפרסם ד"ר אורי בלנגה מהמחלקה למזרח תיכון בעיתון "מקור ראשון"' הסביר ד"ר בלנגה את עוצמת הקשר שבין המשטר הרוסי לסורי: "בשלושת הביקורים האחרונים במוסקבה (שנערכו ב-2005, 2006 ו-2008) חתם בשאר אל-אסד עם צמרת ההנהגה הרוסית על שורה של הסכמים במגוון רחב של תחומים: מדע, טכנולוגיה, תעופה, תיירות, מסחר, וכמובן צבא. בתחום האחרון הייתה רוסיה ונותרה ספקית הנשק הכמעט בלעדית של סוריה, ורק לפני כשבועיים התבשרנו על עסקת נשק חדשה בשווי 550 מיליון דולר".
ולצד אינטרסים אלה, קיימים אינטרסים שטרם התגלו. במאמר במוסף השבת של "מעריב", הסביר העיתונאי נדב אייל את השיקולים היותר רחבים של רוסיה: "סוריה איננה מספקת כמויות נפט אסטרטגיות לרוסיה. יש כמובן את הסודות המלוכלכים, הדרך שבה רוסיה שיתפה פעולה עם סוריה במשך שנים, כולל אולי שיתוף בטכנולוגיות נשק אסורות. הרבה סיבות, אבל נחוץ גם מרכיב אסטרטגי. אותו לא אומרים במפורש. דבריו של פוטין לאחרונה, מסבירים את מה שצ'רצ'יל כינה בשעתו "חידה עטופה במסתורין בתוך אניגמה: המדיניות הבינלאומית של רוסיה".
זאת ועוד, נראה כי האירופאים המהווים משקל חשוב בסוגייה אינם להוטים להוציא מבצע צבאי דוגמת זה שהיה בלוב במסגרת נאט"ו. האירופאים מוצאים עצמם עסוקים יותר ויותר בסוגית הנושא האיראני, כאשר הם חרדים לתקיפה ישראלית אפשרית שם. ההסכמה על אמברגו על איראן הושגה לאחרונה, ובסוף החודש יציג האיחוד האירופאי את הפרטים המדויקים, החל ממתי ייכנס החרם הכלכלי לתוקף. 450 אלף חביות נפט ביום קונה אירופה מאיראן, ובעיקר המדינות בדרום היבשת, כגון איטליה, יוון וספרד. בעיצומו של משבר כלכלי עמוק, האיחוד האירופאי פועל בחריקת שיניים ואינו מעוניין להיכנס למבצע צבאי נוסף בזירה שעומדת כחבית אבק שריפה. לכן, מסיבות אלו ועוד הפגישה הצפויה של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב עם אסד תהיה מעניינת ותציין את הקו בו יחליטו הרוסים ללכת. אם יצליחו להגיע להסכמה והבנות עם משפחת אסד, יוכלו להפסיק או לפחות להפחית את היקף הטבח, שעד עתה מוערכים קורבנותיו ב-10,000 הרוגים. אם ימשיכו רוסיה וסוריה להתנגד לעמדה האמריקנית, המספרים כנראה ימשיכו לעלות.
|