|
משפחה אחת, שלושה דורות רפואה | עדי חשמונאי, מעריב
בבית הספר לרפואה של בר-אילן בצפת התקיים חלוקת החלוק הלבן ל-123 חברי מחזור א'. ביניהם הייתה רוני רהב, שלה שושלת משפחתית של רופאים עוד מימי השואה – סבה של רהב שרד את השואה והגיע לישראל ב-1947 ופתח בקריירה כרופא. "לא יצא לי להכיר את סבא, אבל זה תמיד מרחף מעליי. כשאני מסתובבת בפקולטה, התחושות שלי הן כל כך עמוקות, שאין לי מילים לתאר את העוצמות שלהן"
רוני רהב עמדה בטקס חלוקת החלוק הלבן, יחד עם 123 חבריה למחזור א' בבית הספר לרפואה בצפת של האוניברסיטה, שזו לו שנת הלימודים הראשונה, והתקשתה לעצור את הדמעות. עבורה, למעמד המרגש הזה יש משמעות מיוחדת: הוא מקפל בתוכו היסטוריה של שושלת משפחתית של רופאים הנפתחת בסבה, שאיבד את משפחתו בשואה אך שרד, הגיע לישראל והיה לאבי רפואת הריאות, באותו מבנה היסטורי שבו התקיים הטקס.
גליה רהב, בפקולטה לרפואה | צילום: אשר אלמקייס
סבא של רהב, פרופ' יוסף רקובר, ששרד בקושי את השואה, הגיע לישראל ב-1947 ופתח בקריירה כרופא. הוא השתלב כמומחה לשחפת באותו מבנה היסטורי של בית החולים הדסה בצפת (לימים זיו), שבו נכדתו רוני לומדת רפואה. אם לא די בכך, הרי דיקן בית הספר שנפתח לפני שנה הוא פרופ' רן טור-כספא, מי שהיה תלמידו של סבה לפני למעלה מ-30 שנה. "כבר כשהייתי בת שלוש ידעתי שאני רוצה להיות רופאה", סיפרה רוני רהב. "סביר להניח שנולדתי אל תוך זה ושזה כבר בדם שלי. אבל רק כשהתחלתי את הראיונות, גיליתי שבית הספר מוקם באותו מקום שבו סבא התחיל את דרכו הרפואית בארץ. זה מדהים, הבניין הזה היה נטוש כמה שנים, ויד הגורל כאילו כיוונה את זה שדווקא הבניין הזה ישופץ ויפיח רוח חיים במקום שבו התחילה השושלת המשפחתית הרפואית של המשפחה שלנו בישראל. זה מאוד מרגש אותי, מרגש אותי עד דמעות".
"לא יצא לי להכיר את סבא, כי הוא נפטר כשהייתי בת שנה וחצי, אבל זה תמיד מרחף מעליי. כשאני מסתובבת בפקולטה, התחושות שלי הן כל כך עמוקות, שאין לי מילים לתאר את העוצמות שלהן". סיפור חייו של פרופ' רקובר בפולין בימי מלחמת העולם השנייה הינו מטלטל. "אבא נולד בפולין, נשלח ללמוד רפואה בצרפת וחזר לפולין כמומחה לשחפת. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היה רופא של הפרטיזנים, נשוי לרופאה ואב לילד בן חמש. בעת מנוסתם מהנאצים, הם שמרו מורפיום בארון למקרה חירום. באחד ממקומות המבטחים שאליהם הגיעו, אמרו להם שהנאצים עוברים מבית לבית ורוצחים יהודים", סיפרה פרופ' גליה רהב, אמה של רוני ובתו של פרופ' רקובר, רופאה בעצמה ומנהלת המחלקה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא.
גליה רהב, מנהל ביה"ח זיו, ד"ר אוסקר אמבון, פרופ' משה קוה | צילום: אשר אלמקייס
"אבא הלך מהר לחפש להם מקום מסתור, אבל בזמן שהוא נעדר, הנאצים כבר דפקו על הדלת ואשתו הזריקה לה ולבנם הקטן מורפיום. כשהוא חזר לדירה, הוא ראה אותם מוטלים מתים. הוא איבד טעם לחיים והזריק לעצמו את מעט המורפיום שנשאר בבקבוק, אבל הכמות לא הספיקה להרוג אותו, אלא הביאה לעלפונו". פרופ' רהב מספרת עוד כי היא חבה לרפואה את חייה ואת חיי הדורות הבאים במשפחה. "כשבאו לפנות את הגופות מהדירה, חשבו שגם אבא מת ופינו אותו יחד עם אשתו ובנו לקבר האחים האזורי. הפרטיזנים, שהוא היה הרופא שלהם, לא הרימו ידיים עד שמצאו אותו בערימת המתים. הם גילו שיש לו עדיין דופק ונשימה והחיו אותו. הוא המשיך לשרוד יחד איתם ביערות, ושם הוא גם הכיר את אשתו השנייה, אמא שלי".
פרופ' רקובר עלה ב-1947 עם אשתו לישראל, והשניים נקלטו בבית החולים ההיסטורי הדסה בצפת. הוא היה רופא ריאות ומומחה לשחפת, שבאותם ימים הייתה נפוצה מאוד באזור, ואשתו הייתה אחות. שנים אחדות אחר כך עברו השניים לירושלים, ונולדו להם שתי בנות – שתיהן הלכו בדרכו של האב והפכו לרופאות. בהמשך הקריירה שלו, פרופ' רקובר היה מנהל מחלקת הריאות בבית החולים הדסה עין כרם, שם הכיר סטודנט צעיר לרפואה, רן טור-כספא, היום הדיקן של נכדתו רוני בפקולטה לרפואה בצפת. "הייתי סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית ולמדתי אצל פרופ' רקובר, שהיה למעשה אבי רפואת הריאות בארץ", מספר פרופ' טור-כספא.
במשך 19 שנה עבדתי עם בתו, אמה של רוני, בבית החולים הדסה בירושלים. סיפור סגירת המעגל קפץ לי לעין רק כשראיתי את השם של רוני ברשימת הסטודנטים שהתקבלו לבית הספר לרפואה בצפת. כשאמה סיפרה את סיפור המשפחה בטקס חלוקת החלוק הלבן, נחשפתי לסיפורו הבלתי ייאמן של המורה הדגול שלי". הרומן של המשפחה עם הרפואה לא מסתיים שם. לבתו הבכורה של פרופ' רקובר יש שני בנים, גם הם רופאים.
הכתבה על שלושת הדורות פורסמה בעיתון מעריב
|
.jpg?id=3823223){kind=small}
