|
ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון, התארחה בברוקדייל | כתב המגזין
קורס "כל העולם במה" בתכנית ברוקדייל אירח את כלת פרס ישראל והד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, ליא קניג. נערך עמה מפגש בו היא סיפרה על חייה האישיים, על האנשים שהשפיעו עליה, על חייה המקצועיים ודרך עבודתה. הוקרנו קטעי ארכיון שלה והיא הציגה על הבמה קטעים ביידיש ובעברית: "חשוב לי לשמר את תרבות היידיש, ובכל פעם שרק מזדמן לי אני שמחה להופיע ביידיש", אמרה
אולם התיאטרון. האורות כבים. מוסיקה חרישית מתחילה להתנגן, המסך עולה והקסם שוב קורה. ההצגה מתחילה, ואנו גולשים לעולם אחר – למציאות שונה. מדוע אנו הולכים לתיאטרון? למה אנחנו צריכים שמישהו יציג לנו סיפור מול עינינו? "תיאטרון טוב, צריך לגרות אותנו לחשוב לגרום לנו לחוסר שקט, לבחינה מחדש של הערכים שלנו", כך מסביר ד"ר יניב גולדברג, רב, עו"ד וחוקר ספרות יידיש, "לדעתי תיאטרון טוב גם לא 'יאכיל אותנו בכפית' אלא יעשה זאת במרומז".
משמאל: מירי רזניק וולף, פרופ' יוסף מניס, ליא קניג, ד"ר יניב גולדברג, דינה ברניקר, יונה טילמן
ד"ר גולדברג מרצה הקורס "כל העולם במה" בתוכנית ברוקדייל, מספר שהקורס עוסק בעולם המרתק של הבמה ומפגשה עם חיי הצופים. "אנו בוחנים כיצד באים לידי ביטוי בתיאטרון ובקולנוע סוגיות ודילמות מתחום המשפחה, הדת, התרבות הפוליטיקה והמשפט. למדים על אחורי הקלעים ועל השפעת המחזות על השחקנים והכותבים. מנתחים את משמעות המילה והשיח, תוך נסיון להסיק מסקנות סוציולוגיות, פסיכולוגיות, משפטיות ותרבותיות בהקשר לכל הצגה הנלמדת בקורס. בתום ההרצאה אנו צופים בקטעים מההצגה, בצפיה מודרכת, המאפשרת לנו להבין כיצד מיושמים הרעיונות שנלמדו בכיתה עלי במה. ערב אחד סיפרתי לליא קניג על הקורס שלי והיא הציעה מיד להגיע לאוניברסיטה ולשוחח עם הסטודנטים על תיאטרון".
יונה טילמן ראש תוכנית ברוקדייל הרים את הכפפה והחליט שאם הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי מגיעה לבר-אילן, אז יש לעשות זאת באופן מכובד וגדול. התכנית שנבחרה היא לערוך מפגש עם קניג בסגנון ה"סטודיו למשחק", בו תספר ליא על חייה האישיים, על האנשים שהשפיעו עליה, על חייה המקצועיים, דרך עבודתה ועוד. ואכן ביום שני האחרון הגיע ליא קניג לבר אילן להשתתף באירוע לכבודה. במהלך האירוע הוקרנו קטעי ארכיון של קניג, והיא סיפרה על חייה ועבודתה כשחקנית. בנוסף הציגה קניג קטעים מתוך הצגתה החדשה בתיאטרון הבימה "לא ביום ולא בלילה" וקטעים נוספים ביידיש ובעברית, שכתב לה בעלה המנוח השחקן צבי שטולפר. "חשוב לי לשמר את תרבות היידיש, ובכל פעם שרק מזדמן לי אני שמחה להופיע ביידיש". שיתפה קניג את הסטודנטים. "לאחר ההצגה הראשונה בה שיחקתי בתיאטרון הבימה, ההצגה בראשית, קיבלתי את פרס קלאוזנר. עליתי לקבל את הפרס והצגתי מונולוג שכתב לי בעלי המנוח, צבי שטולפר, ביידיש. תוך כדי המונולוג אני מבחינה ברחש והיסטריה באולם. 'איך היא העזה, מה פתאום היא מדברת יידיש! היא מבזה את הפרס!' היום אני מבינה את החוצפה שלהם, באיזו זכות הם החליטו להוציא גזירה על שפה? למה למחוק שפה ותרבות? למה?!" על כך ד"ר גולדברג אומר: "כבר מאתיים שנה אומרים על היידיש שהיא שפה מתה, ובעזרת האל ובעזרתנו היא תמשיך לחיות לנצח".
המקום הטבעי: בפני קהל
ד"ר גולדברג החל את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה וסיים בה את התואר הראשון והשני. "כשהחלטתי להירשם לדוקטורט, קרו מספר אירועים שגרמו לי לחפש כיוון נוסף ומשלים למחקר. כיוון שבאתי מתחום המשפט העברי, חיפשתי מקורות ידע נוספים העוסקים בפסיקה הלכתית מכיוונו של מקבל הפסיקה, כלומר היהודי הפשוט, וחשבתי לחקור מקורות ספרותיים, כמו ספרי זכרונות, יומנים, סיפורים תיעודיים, כדי לקבל מבט משלים על הפסיקה. ד"ר אביבה טל, מרצה במרכז ליידיש בבר-אילן, פגשה אותי ו'זרקה' לי משפט כאילו בדרך אגב. היא אמרה לי שעד עכשיו למדתי לעצמי אולם עכשיו צריך לתרום גם לחברה. וכיוון שאני יודע יידיש, חשוב שאערוך את המחקר שלי במסגרת המרכז ליידיש, במטרה לשמר ולטפח את השפה. ואכן החלטתי לבדוק את יחסי הכוח בקהילה היהודית בין הרב, המנהיג הדתי ל'עמך' היהודי הפשוט בתעודות העוסקות בטקסי גירושי דיבוק, שחלקן הגדול נכתב ביידיש".
על המעבר התמוה מהריאליזם הפרקטי של הפסיקה למיסטיקה של נושא הדיבוק מסביר ד"ר גולדברג: "הפן המיסטי בנושא איננו רלוונטי למחקר שלי, אני בוחן את יחסי הכוח כאשר כל יוקרתו של הרב עומדת למבחן. בעיני הקהילה, אם הרב יצליח לרפא את החולה סימן שהוא צדיק, שכן הצליח לשלוט ברוחות ובעולמות העליונים, ואם לא הצליח הרי שכשל במבחן מנהיגותו. ומתברר שנושא הדיבוק היה נושא חשוב ומרכזי כדי להעניק למנהיג הדתי אצטלה רוחנית וכוח מנהיגותי בעיני הקהילה". אולם איך כל זה קשור לתיאטרון? "כשעוסקים בדיבוק אי אפשר להתעלם מההצגה המיתולוגית 'בין שני עולמות (הדיבוק)', מאת ש. אנ-סקי. המחזה הזה הוא אחד המכוננים בספרות יידיש, במחזאות היידית והעברית ובאופן מפתיע גם בשיח התיאולוגי הרבני. אנו מוצאים פסקי הלכה האוסרים על הציבור החרדי ללכת לצפות בהצגה, כשהעדויות מגלות שצופים יהודים וגוים, חרדים חסידים דתיים וחילונים הלכו לצפות בהצגה ולעיתים אף מספר פעמים".
ליא קניג וד"ר יניב גולדברג
המחקר של ד"ר גולדברג הוא הראשון מסוגו, כיוון שהוא בוחן את המחזה בעיניים הלכתיות. "מתוך הבנה הלכתית משפטית של נושא הדיבוק ניסיתי להבין האם אנ-סקי כתב סיפור דיבוק או שהיתה לו כוונה אחרת. ואכן מתברר שאנ-סקי בא לתאר את ההתמודדות של הקהילה המסורתית במאבק שבין המסורת למודרנה. מתוך כך, הגעתי לפרשנות חדשה על המחזה, ומתברר שמה שאנ-סקי היטיב לגלות בטקסט היידי, חיים נחמן ביאליק, היטיב להסתיר בתרגום העברי שכתב למחזה, התרגום בו השתמשו בתיאטרון הבימה. כדי להבין את המעבר מטקסט לביצוע הבימתי נזקקתי ללמוד תיאטרון. כאן מגיעה ליא קניג. אביה של ליא קניג, יוסף קאמין, היה שחקן בלהקה הווילנאית, קבוצת התיאטרון הראשונה שהעלתה את הדיבוק, וליא שסיפרה על העבודה של אביה החלה ללמד אותי להבין תיאטרון. מורה טובה יותר מהגברת הראשונה של התיאטרון בישראל לא יכולתי לבקש".
|
.jpg?id=3823223){kind=small}
