|
השירה היא יסוד חייו | ציביה מילנדר-זכאים
ישבנו לשיחה פתוחה עם פרופ' מירון איזקסון, האוחז ביצירה ובהוראה ואינו מניח את ידו אף מן העסקים. אנחנו מכירים אותו עוד מלפני הראיון, ואפילו היטב, אך פתיחות מיוחדת מצדו גילתה גם לנו דברים שלא ידענו אודותיו
פרופ' מירון חיים איזקסון, משורר וסופר, הוא גם איש עסקים, וזה אך אחד הצדדים המעניינים והמגונים בדמותו. ריאיון עם איש בעל רבדים, איש ציבור ודמות רבת פעלים. מספר סיפורים, חורז שירים, מלמד כתיבה יצירתית בבר-אילן, בורר בסכסוכים וגם שומר מצוות. שיריו הולחנו והושרו על-ידי גדולי הזמרים וגם ברפתות. ראיון.
מירון איזקסון נולד בשנת 1956, ואביו, אליהו ז"ל, היה נכדו של אהרן מזי"א, רופא שנטל חלק בחידוש השפה העברית ושימש כיושב ראש ועד הלשון העברית, תפקיד שבו החליף את אליעזר בן-יהודה. סבו, צבי, היה פרדסן ונשיא התאחדות האיכרים בישראל, תפקיד שהעביר בירושה לאביו של מירון, אשר והוא המשיך בעסקי הפרדסנות והיה ממקימי ההתיישבות הציונית בארץ.
אמו של מירון, רות ז"ל, הייתה נצר למשפחת ציזלינג, ממקימי העיר תל-אביב. דודה היה שר החקלאות בממשלה הזמנית וממנסחי מגילת העצמאות. היא עצמה שימשה במשך שנים רבות כיו"ר ויצ"ו העולמית וכיושבת ראש ידידי תיאטרון הבימה. הוא נשוי לעופרה ורד, יש להם שבעה ילדים ושפע נכדים. הוא למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, ובשנים האחרונות המשיך בלימודי פילוסופיה וספרות. הוא מלמד במחלקה לספרות, ובבר-אילן קיבל את התואר פרופסור.
לפני שנמשיך גילוי נאות: יש לי קשר אישי וקרוב עם מירון; אמי ז"ל הייתה חברה קרובה שלו ושל רעייתו, ולאחר שהלכה לעולמה הם צירפו אותי למשפחה הגדולה והשמחה שלהם כבת משפחה. כעת אנו קשורים יחד, באבל ובשמחה, ביומיום ובמועדים - ובאהבה רבה. ולמרות ההיכרות רבת השנים, התשובות המעניינות שקיבלתי כאן ממירון איזקסון חידשו רבות אפילו לי.
יש בך השילוב של איש עסקים לצד משורר וסופר
"מאז ילדותי הכתיבה הספרותית - ובעיקר השירה, היא יסוד חיי. במידה רבה אני חי את המציאות באופן ריאלי יותר דרך שורות הכתיבה, מאשר בחיי היום והשעה. אבא המנוח אליהו ביקש ממני ללמוד גם משפטים כדי להכין את עצמי גם לצד המעשי – פרנסתי בחיים. העבודה במסגרת העסק המשפחתי היא אפוא המשך למסורת מסוימת, שיתוף פעולה בהווה עם אחי ואחותי וכמובן מקור פרנסה חיוני. לעתים העבודה מעשירה את הכתיבה הספרותית ולעתים מסוכסכת עִמה, אבל ברור שזהותי הפנימית היא לחלוטין ספרותית – הגותית – רגשית".
משום כך בחרת להעביר בבר-אילן קורס לכתיבה יצירתית?
"הרעיון להקים ולפתח קורס במסגרת המחלקה לספרות עברית היה מענה לדרישה גדולה, אשר הביאה לפתיחת מסלולים דומים גם באוניברסיטאות אחרות. לעניות דעתי אין זה נכון להקדיש את השיעור כולו לעבודה על הטקסטים של הסטודנטים, ולפיכך אני נוהג לחלק את הזמן לשלושה חלקים: קריאה והעמקה בשירה ידועה ובעלת ערך, לימוד מאמרים חשובים על נושאי כתיבה ספרותית כמו למשל גילוי וכיסוי בלשון של ביאליק או המסות של לאה גולדברג על מהי שירה - ורק לבסוף מתקיימת עבודה על טקסטים של הסטודנטים. מטרתי היא להרחיב ולעבות את תפיסת השירה אצל הסטודנטים".
הכתיבה היצירתית היא תחום שהתפתח מאוד בשנים האחרונות. מה לדעתך היא תורמת, שהרי המשוררים והסופרים הידועים לא עברו קורס כזה
"מובן שמי שאינו משורר בהיכנסו לקורס, לא ייצא כמשורר בתום הקורס. שירה היא פלא מורכב. אני מקווה שהקורס מועיל לכותבים ברמות שונות לתפוס את עולם השירה בכלל, ואת עולם הכתיבה שלהם בפרט, וכל אלה באופן מעמיק ומאתגר יותר".
הקריירה האקדמית גורמת לך הנאה?
"המגע עם תלמידים אהוב עליי מאוד. שנים רבות אני מרצה בנושאים שונים ובפני קהלים מגוונים ביותר, לעתים אני נהנה גם משיחות עם תלמידי תיכון, והייתי ממליץ שהמפגש בין מרצים באוניברסיטאות לבין תלמידי תיכון יורחב וימוסד. יש בו פוטנציאל להביא לשינוי משמעותי במערכת החינוך. ואם נשוב לאקדמיה, מובן שהגישה שלי היא יותר יצירתית וספרותית מאשר אצל רוב המרצים. נדמה לי שבדרך הזאת הסטודנטים ואני מתקרבים ללימוד עמוק ואפילו יצירתי, ואז גם חומרי הלימוד נקלטים בהצלחה. האוניברסיטה היא מקום נהדר, ובעיקר לאדם כמוני שרוב זמנו אינו נתון במסגרת האוניברסיטה, אלא יכול לבוא ולעסוק בדברים האהובים עליו למשך מספר שעות מוגבל בשבוע".
ספר לי על "הריונה של עליזה", הספר האחרון שלך
"בספר הזה נפתחו בי חסמים נוספים. גם ההזדהות עם הדמות הנשית המרכזית, גם הצד התיאורי של העלילה וגם הנושאים המועלים בגילוי לב. כל אלה מבטאים לעניות דעתי שלב חיוני ולא פשוט בכתיבתי. נדמה לי שהספר חי את הפער הדק בין חיים תקניים לבין כישלונות מוסריים ומשפחתיים, ובין אושר פשוט ויקר להסתבכויות נפשיות ומעשיות. הספר מביא גם את עולם הדיור המוגן, שזאת מסגרת מקובלת וחשובה המעוררת גם התפעלות ויש בה גם ניחוח של חשאיות".
בחרת בגיבור, רמי, שהוא גם מרצה באוניברסיטה. אדם שספק מסתבך בפלילים עקב הרצון להיטיב עם הזולת. הדמות מסתבכת במהלך הסיפור, ומבחינות רבות נותרת פסיבית לאורך רוב העלילה. באילו נושאים אתה מזדהה עימו?
"רמי אינו אישיות חזקה ובוודאי לא מנהיג. הוא נגרר לעסוק בעניינים שאינם מתאימים לו ומנקודה זאת מסתבך ונדוֹן באופן לא רשמי לעבודות שירות, טרום משפט, במסגרת בניין הדיור המוגן. אני חושב שיחסיו עם אשתו הראשונה מעוררי רחמים, בעוד שיחסיו עם עליזה יש בהם הזדמנות חשובה, אם כי אולי מוגבלת, לשניהם. האופן שהסטודנטים מעורבים בחייו האישיים הוא גם מכמיר לב, אבל גם מובן למדי. אני לא מזדהה עם רמי, אבל מבין אותו לא רע. בזמנוֹ בירך אותי הסופר א"ב יהושע על ספרי נשותיו של נתן ובין השאר ציין שאני מכניס לספרות העברית דמויות מעולם המעשה, שפחות מוכרות בה".
רמי שימש כבורר, וגם לך הזדמן לעשות זאת כמה פעמים. כיצד משפיע ניסיונך שלך על הכתיבה?
"אין לדעת מה במוחו של האדם משפיע וכיצד, אבל אני כותב ממש את פנים תודעתי וממילא גם הצד המעשי שבחיי מוכרח לבוא לביטוי. נדמה גם, שלא פעם שוכחים סופרים את פרנסתם של הגיבורים בספריהם, ולא רע להיפגש מפעם לפעם באנשים לכאורה נורמטיביים".
האם יש לך משהו "במגירה" בצורת ספר פרוזה או שירה שממתין לצאת?
"אני מקווה בשעה טובה ליציאת דיסק חדש, הכולל מחזור שירים שלי בהלחנתו של המלחין והפרופ' עודד זהבי, ובביצוע מקהלת הבנות אנקור מירושלים".
התוכל לעמוד על השוני, אם אכן הוא קיים, באופן כתיבת שירה ופרוזה?
"השירה היא כנראה העצם הראשונה של כתיבתי. עם זאת, לא כל דבר יכול להיאמר בשירה, ויש דברים הבאים לעולמי הצר בפרוזה. נדמה לי שהפרוזה פתחה את שירתי ופישטה אותה - ושהשירה יודעת למנוע מהפרוזה שלי פטפטנות יתר".
כיצד לדעתך משפיעה האמונה על הכתיבה, שהרי אתה אדם שומר מצוות. האם כתיבתך היא מאופקת יותר או מסויגת עקב כך - או שמא היא מקבלת מעוף?
"מבחינתי אמונתי כרוכה בהיותי משורר. גם כשאני לומד את המקורות או כותב התייחסות אליהם כמו בטור שהיה לי בערבי שבת בעיתון הארץ, אני עושה זאת כמשורר. נוכחותה של השירה בתנ"ך ובתורה שבעל-פה היא אדירה. בצד האידיאי בוודאי שאני זהיר בכתיבתי בכל ביטוי הנוגע לבורא. בעניין זה אני רמב"מיסט ואפילו קצת בדרכו של ישעיהו ליבוביץ. בכל הנוגע ליחסים אישיים ורגשיים בין הדמויות - איני נמנע מלכתוב את מה שהכרחי וטבעי".
מנקודת מבט של מנחה לכתיבה יצירתית, האם אתה חש בהבדלים בין סטודנטים דתיים לאלה החילוניים בכתיבה?
"המבחן הראשון לגביי הוא איכותה של השירה. שירה טובה היא זאת שיש בה עניין אך גם קסם וניגון ועצמאות וחותם אישי. מובן שכל כותב מבטא את עולמו, וכותב האמון על המקורות יביא זאת לביטוי בכתיבתו. לעתים מביך עד כמה המחסור בהשכלה כללית ואף בהשכלה יהודית מגביל כל הבנה של שיר, וגם מקשה על כתיבה עצמאית ומשמעותית של האדם עצמו. לגבי סוף טוב וסוף פחות טוב - דומני שאישיותו של האדם, האושר שלו, מידת הציניות שלו, ובוודאי גם חינוכו בתחום האמוני, כל אלה משפיעים יחד".
רבים משיריך הולחנו ויצאו בדיסקים. אם זה הדיסק עם עוזי חיטמן ז"ל, סימנים, ולאחרונה הדיסק אדם של אלי מגן. כיצד זה גורם לך לחוש כאשר היצירה שלך לובשת ממד נוסף?
"כאשר ההלחנה מוצלחת, השיר נפתח, כמעט עף מעלה. כאשר היא מלאכותית, ולמזלי זה כמעט שלא קרה עם שיריי, השיר הופך לאבק מיותר בין הצלילים. הלחנת שירי משוררים היא תופעה רחבת היקף בארץ, ואיני יודע אם יש לה מתחרה בהיקף זה בארצות אחרות. בין השאר היא מקרבת קהל גדול לשירה. פעם סיפר לי אדם שפגשתי באקראי, שהוא שמע את אלי מגן שר שיר שלי, ואז הוא עצמו שר את ההלחנה הזאת ברפת לצד הפרות. חשבתי לעצמי שהנה בזכות הלחנת שירתי גם הפרות זוכות להכיר את מה שכתבתי".
|
.jpg?id=3823223){kind=small}
