|
הדרת נשים: הציבור הדתי-לאומי מתחבט | ניר לויטן
איסור שירת נשים בצבא, השפלת ילדה קטנה בבית שמש ועוד אירועים שהתרחשו באחרונה העלו את נושא "הדרת הנשים" לסדר היום הציבורי. להדרה הזאת אין מקום בזמננו, ואין לקבל גם את התהליך שבו אסור לשמוע קול אישה
סיפורי המקרה האחרונים שעלו בבית שמש ובירושלים, העלו את הסוגיה של הדרת נשים. גם אם השימוש במילים נהיה מכובס, תהליכים שעוברים על הציבור הדתי-לאומי בזמן האחרון, מעידים על שינוי תפיסה. סיפור הדרת הנשים הוא איננו חדש, בייחוד לא בחברה החרדית. מסופר על הרב עוזיאל, הרב הספרדי הראשי, הראשון במדינה ישראל שעלה על אוטובוס והתיישב באחד המקומות הפנויים, לצידו ישבה אישה שבתגובה קמה מהספסל. שאל אותה הרב מה הפשר למעשיה והאישה ענתה לו כי לפני מספר ימים התיישבה באוטובוס ליד רב, שהעיר לה על כך שהיא יושבת לידו. מסיבה זו, אמרה האישה, קמתי כשהתיישבת לידי. הרב עוזיאל הסתכל על האישה וענה לה: "אולי הוא היה רב, אך חכם הוא לא".
אם הדבר נגע באחרונה בעיקר לאוכלוסייה החרדית, נראה כי בתקופה האחרונה גם הציבור הדתי-לאומי מתמודד עם אותה סוגיה. במחקר שפרסמה ד"ר נחמה נאמן מהמכללה האקדמית אשקלון, הצביעה ד"ר נאמן על השינוי שחל בארגון "בני עקביא" – תנועת הנוער הדתית: "בתפיסת העולם הדתית של תנועת בני-עקיבא עצמה חל שינוי, ולאחר התנגדות ארוכת שנים הסכימה התנועה לכלול במסגרתה סניפים שרצו בפעילות נפרדת לבנים ובנות, וכיום פועלים ברחבי הארץ סניפים סגרגטיביים אחדים. בשנים שעברו הודגש נושא הצניעות גם במחנות הקיץ. הפעילות במשך שעות היום מתקיימת במשותף, אך הלינה הופרדה".
בתוך כך, גם נושא השירה הנשית חדרה לשיח בתוך התנועה. לפני מספר שנים התעורר ויכוח כאשר ראשי התנועה סירבו לתת לחניכים לשמוע שירה של להקה מעורבת. הסיפור כולו החל כאשר תנועת בני עקיבא המארגנת בכל שנה צעדה לזכר נופלי הל"ה בגוש עציון, הרחיבה באותה שנה את הצעדה וצירפה אליה, לא רק את אלפי חניכיה, אלא גם כמה מאות חיילים ותלמידים של בתי ספר ברחבי הארץ. בסיום הצעדה תוכננה הופעה של להקה מעורבת. אנשי בני עקיבא התנגדו להופעת הלהקה המעורבת, שבפועל הייתה מכריחה אלפים מחניכיה להאזין לשירת הנשים.
הסיפור הזה, הזכיר לי מקרה מעט שונה, אך מסמל את אותו כיוון חשיבה. לפני מספר שבועות כתבה אחת מהמתפללות בבית הכנסת בו אני מתפלל, נערה, מאמר על נושא התפילה. בעיקר נאמר כי יש לשמוע את קול האישה יותר במהלך התפילה, כנראה גם בניגוד למושג "קול באישה בערווה". בתגובה כתב אחד המתפללים תגובה בנושא, תחת הכותרת: "הדרת נשים?". מעבר לסגנון העוקצני והסרקסטי של דבריו, הוא כתב כי אין מקום לדברים ונראה כי בסיכומו של עניין, הוא פספס את הנקודה המרכזית שרצתה להציג אותה בחורה. מקרה זה ועוד אחרים מעמידים לשאלה היכן עומד הציבור הדתי-לאומי בשאלת הנשים. לעיתים אני מתקשה להבין מהיכן נובע הפחד מפני נשים, שלעיתים גובל במִיזוֹגִינְיָה (שנאת נשים).
בסיכומו של עניין, אני חושש כי נושא הנשים בתוך החברה הדתית ימשיך להוות אתגר ולהציב שאלות בנוגע לדרך בה הזרם הדתי-לאומי יילך. המקרה של הנערה בבית הכנסת, כמו שאר המקרים צריך להציב את הגבולות, היכן יוצאים כנגד תופעות הפוגעות בכבודן של הנשים. הרי ההפרדה בתנועה כמו בני עקיבא נובעת מתוך אותן אמונות עתיקות בנוגע לנשים. התהליך שבו אסור לשמוע קול אישה, אין לו מקום בזמננו. אל תוך קודקס מנהגים אלו, ייכנס הדור הבא, שעלול מצד אחד לקבל ולהקצין עוד יותר את התפיסות הללו, כמו אותם חיילים בבה"ד 1, או מנגד לקרוא תיגר כנגד ראשי הזרם. לכן יהיה מעניין לראות כיצד ינהגו ראשי הזרם הדתי-לאומי בסוגיות שעלולות להגיע לפתחם בעתיד הקרוב, בכל מה שנוגע לשירת נשים בצבא. הדוגמא של "בני עקיבא" לא מבשרת טובות. מנגד, האיפוק והמתינות שגילו ראשי הזרם בעבר, עלולים להוכיח דווקא את ההפך הגמור.
|
.jpg?id=3823223){kind=small}
