הרקע המדיני למלחמת העצמאות

המאבק המדיני עם הבריטים, היחסים עם הערבים, הדיונים באו"ם והחלטת החלוקה.

כאשר החלה העלייה הרצינית לארץ של יהודי אירופה בעלייה הראשונה והשנייה, היתה הארץ תחת השלטון התורכי.

התנועה הציונית בארץ לא נתקלה בהתנגדות ערבית כי אם מפעילות עותומנית.

לאחר שאלנבי כבש את ארץ ישראל, עברה הארץ להיות תחת שלטונם של הבריטים.

המדיניות הבריטית על כל פנים בהתחלה היתה מונחת על ידי הצהרת בלפור שהצהירה באופן רשמי "שהיא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל."

שנתיים לאחר מכן, בשנת 1919, נחתם הסכם בין וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, לבין פייסל, מנהיגה של התנועה הלאומית הערבית, האומר כי שתי התנועות תתמוך זו בפעילותה של חברתה נוכח קרבה ושיתוף אינטרסים לפיתוח ארץ ישראל.

כמן כן, הצהיר פייסל במכתב ששלח לשופט פרנקפורטר בארה"ב כי המשכילים הערביים רואים באהדה את התנועה הציונית ואת בקשותיה. מכתב התמיכה בא לאור הופעתה של משלחת מטעם ההסתדרות הציונית בועידת השלום בפריז, אותה שנה.

ההסכם שנחתם בין פייסל לוייצמן עומד על תנאי הגורס מילוי תביעותיהם של הערבים. פייסל לא קיבל לידיו את סוריה ואי לכך הוא ראה עצמו נקי ממילוי ההסכם שעליו חתם.

עד מהרבה הביעו ערבי הארץ את התנגדותם להצהרת בלפור. מאורעות הדמים שפרצו בשנים 1920-1921 ביטאו אל נכון את התנגדות הערבים לבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

בשנת 1921 פרעו כנופיות ערביות היהודי יפו. בגלל פרעות אלה חשו חיילי הגדוד העבריים לעזרת יהודי יפו ותל-אביב וזו גם היתה הסיבה לפירוקם הסופי של הגדודים.

ההתנגדות הערבית לא שקעה וגבר הזרם הלאומי-ערבי בארץ.

ביטוי חריף להתנגדות להצהרת בלפור היו מאורעות 1929.

שוב התלקחה הקנאות הערבית-לאומית כנגד היישוב העברי. הסיבה לפרוץ המאורעות היה בדבר זכויות היהודים להתפלל ולהציב ארון קודש ליד הכותל. מופתי ירושלים התנגדו והסיתו לפרעות ומהומות.

טבח נערך ביהודי חברון ובזה בא הקץ על קהילת יהודי חברון. כמו כן, נערכו התקפות על ישובים עבריים כמו הרטוב, חולדה, מוצא וכפר אוריה.

בעקבות הפרעות נשלחו לארץ משלחות שהמליצו, באופן כללי, על צמצומם של אותם סעיפים הדנים בהקמת בית לאומי ומאידך הרחבתם של הסעיפים הנוגעים לזכויות התושבים הלא-יהודים בארץ. השינויים הומלצו על הצהרת בלפור.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *